למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות מהמקלחת, ולחות גבוהה. זו בעצם “חדר עינויים” עבור רכיבי החימום. רוב המחממים פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה – הם מתחמצנים, נוצרים בהם קצרים, ובסוף הם נזרקים לאשפה מוקדם מדי.
כשהתחלנו ליצור את מחממי הקיר באמצעות קרינת אינפרא-אדום, ידענו שעלינו לפתור שתי בעיות עיקריות: חדירת מים לתוך המכשיר, והערפל המעצבן שנוצר על החלון.
שמירה על המכשיר יבש
אתם מכירים את אותם מכשירים זולים שנהרסים לאחר שנה בלבד? זה קורה בדרך כלל כי אדים חודרים לתוך החוטים ופוגעים בחוטי החימום. אנחנו לא רצינו שזה יקרה. לכן, סגרנו את המכשיר היטב. השתמשנו בחומרי סגירה כדי למנוע חדירת אדים, והשתמשנו במעטפת עשויה מסגסוגות שמונעות חלודה. כך שאין צורך לדאוג שהמכשיר יהפוך לחלק מתכתי לאחר שנתיים של שימוש עצים. המכשיר נשאר יבש וממשיך לעבוד.
המאבק בערפל
יש עוד בעיה – הערפל. אם ראיתם פעם שכבת קירור על המכשיר, אתם יודעים שזה מפריע לחימום. טיפות המים הקטנות מפזרות את גלי האינפרא-אדום, כך שאתם עדיין מרגישים קר, למרות שהמכשיר פועל.
הפתרון שלנו? שכבת ציפוי הידרופובית על החלון. במקום שייווצר ערפל, המים פשוט נאספים ונופלים החוצה. זו טריק פשוט, אך הוא מאפשר לחום להגיע אליכם בצורה יעילה, בדיוק למקום שאתם רוצים.
טיפ מהיר להתקנה
החיסרון הוא שמכיוון שסגרנו את המכשיר היטב כדי למנוע חדירת מים, הוא לא יכול ל“נשום” כמו מכשיר זול ופתוח. זה אומר שהטמפרטורה בתוך המכשיר עולה. לכן, אל תתקינו אותו צמוד לקיר. השאירו מרווח קטן. זה ימנע אגירת חום ויגן על הקבלים הפנימיים. אם תשאירו מרווח קטן, המכשיר יהיה עמיד לאורך שנים, בלי שתצטרכו לגעת בו כלל.