החולשה הנסתרת בחיממים אינפרא-אדומים מסוג IP44
אם טיפלתם אי פעם בחיממים אינפרא-אדומים מסוג IP44, אתם יודעים שהם צריכים להתמודד עם שני אתגרים עיקריים: לחות בחוץ, וחום גבוה בפנים.
רוב האנשים מודאגים מכך שרכיב החימום יכשל. אבל למעשה, הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים נכנסים למארז. שם הכל יכול להשתבש. אם האטימה שם נפגעת, נוצר מעגל קצר. פשוט מאוד.
למה האטימות כשלה
רבים מהחיממים האלה תלויים בחומרי אטימה רגילים. הם עובדים… לזמן מה. אבל במערכות בעלות הספק גבוה, חומרי האטימה האלה נהרסים. הם נהיים שבירים, נסדקים, ובסופו של דבר נכנסים לתכונה.
כשיש פערים, לחות ואבק יכולים להיכנס פנימה. זה יוצר “גשר” שמאפשר לחשמל לעבור מהחוט החי למארז המתכתי. אנו רואים זאת כל הזמן במערכות בעלות איכות נמוכה. הן פשוט לא מיועדות לעמוד בחום של 200°C ומעלה.
הדרך הנכונה לעשות זאת
לפני זמן רב כבר הפסקנו להסתמך על חומרי אטימה רגילים. במקום זאת, אנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה, בשילוב עם חומרי אטימה חזקים.
ניתן לחשוב על זה כעל “אריזה” של החוטים. חומר האטימה ממלא כל פער קטן, ובכך מונע את היווצרותם של פערים שבהם יכולה להצטבר לחות.
אבל יש עוד בעיה: האטימה היא רק חצי מהפתרון. יש להשתמש בחומרי עטיפה מבוססי פלואורין או סיליקון באיכות גבוהה. אם משתמשים ב-PVC זול, לא משנה כמה טובה האטימה – החוטים יימסו וייפתחו, והנחושת תיחשף.
הקושי
יש כמובן חיסרון: כשהחוטים אטומים כל כך, אי אפשר להוציא אותם ולהחליף אותם אם אחד מהם נשבר. כנראה שיהיה צורך להחליף את כל המערכת.
זו בעיה – אובדת האפשרות לתיקון מהיר, אך בתמורה מקבלים מערכת שלא נהרסת כל פעם שהאקלים נהיה לח.
עוד טיפ: בדקו היטב את מפסקי החשמל שלכם בנוגע לזרם ההתחלתי. אטימה טובה מונעת מעגלים קצרים, אך היא לא משנה את ההספק הכולל שהצינורות האלה צורכים.