למה אנחנו סוף סוף עוזבים את התנורים בעלי טכנולוגיית חימום קונבקציוני
במשך זמן רב, פשוט שמנו הכל לתוך תנורים בעלי טכנולוגיית חימום קונבקציוני, וקיווינו שהכל יהיה בסדר. אך זה משתנה. רוב מפעלי השבבים עוזבים את שיטת החימום באמצעות אוויר מאולץ, ועוברים לשימוש בטכנולוגיית חימום באמצעות קרינה אינפרא-אדומה. זה לא קשור רק לדרישות הסביבתיות או להימנעות משימוש בעופרת – זו פשוט דרך חכמה יותר לעבודה.
הבעיה עם טכנולוגיית החימום הקונבקציוני היא שצריך לחמם את כל התנור ואת כל האוויר שבתוכו, רק כדי לחמם את החלק שאנו רוצים. זו בזבוז אדיר של אנרגיה.
לעומת זאת, טכנולוגיית החימום באמצעות קרינה אינפרא-אדומה שונה. היא משתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי לחמם את החלק ישירות. אין צורך לבזבז זמן על חימום האוויר – החלק עצמו נחמם. זה מהיר יותר, נקי יותר. ומכיוון שאין צורך לנשוף אוויר לכל מקום, אין צורך לדאוג שחלקיקי אבק יפגעו בחלקים שאנו עובדים איתם.
הבעיות עם שימוש בחומרים ללא עופרת
אם עבדתם עם חומרי חיבור או פולימרים ללא עופרת, אתם יודעים שהם דורשים טיפול זהיר. אם הטמפרטורה אינה מדויקת, עלולים להיווצר בעיות כמו עיוות של החלקים.
עם טכנולוגיית החימום באמצעות קרינה אינפרא-אדומה, ניתן לשלוט באורך הגל – לעבור בין גלים קצרים לגלים בינוניים – כדי להתאים את החימום לחומר שאנו משתמשים בו. זה מאפשר לחמם את החלק במהירות, מבלי לחמם את שאר הרכיבים באופן מיותר. כך ניתן לשמור על הרכיבים הרגישים.
החסרונות
אני לא אומר שטכנולוגיית החימום באמצעות קרינה אינפרא-אדומה היא פתרון מושלם. יש לה גם חסרונות.
מכיוון שהלמפות האלו מפיקות הרבה חום בשטח קטן, עלולות להיווצר בעיות אם החלקים שאנו עובדים איתם יש להם צורות מוזרות או עובי שונה. עלולים להיווצר אזורים חמים בחלקים האלו.
כדי למנוע זאת, אי אפשר פשוט “להגדיר את הטמפרטורה ולשכוח מזה”. צריך להשתמש בתרמוקפלים או פיורומטרים מדויקים כדי לפקח על הטמפרטורה. אם מעגל השליטה אינו מדויק, עלולים להינזק הרכיבים או שהחלקים לא ייחממו כראוי.
בנוסף, חשוב לפקח על מערכת הקירור. כל החום שנוצר עלול להצטבר במהירות. חייבים לוודא שמערכת הקירור יכולה להתמודד עם העומס.